האינטרנט כזרז בוחן התנהגות הורית

ההורות, כמובן, הינה שליחות מאתגרת אשר ניתן לתפסה בכיוונים שונים ולעיתים אף סותרים. ההנחה הינה כי מה שנכון לאחד- לאו דווקא נכון לאחר וכי לפיסגת ההר ניתן להגיע

דרך שבילים שונים ומתפתלים.

אך ישנן אכסיומות אשר אנו- כחברה- מנסים למצוא כמכנה משותף כוללני על מנת לאפשר נורמות חברתיות מקיפות שיאפשרו לנו קיום בעל זהות ושייכות בצוותא כדוגמת חגורות ביטחון במכוניות, אלימות וכד'.

האינטרנט בפרט- וההתפתחויות של העידן הדיגיטאלי בכלל מעמידות אתגר רב משמעות בפני ההורות – אך גם בפני כל אדם העוסק בשאלה המהותית המעמידה זה מול זה את דרך החשיפה מול דרך ההתבדלות, באופן כללי וכוללני אך גם באופן פרטני וספציפי.

יש הטוענים כי חשיפה מחסנת. חשיפה לארס נחש בדרגות הולכות וגוברות מחסנת את גופינו מפני פגעי הארס העשוי להגיע במנה מרוכזת. אך ארס נחש אינו מקרה שרובינו ניתקל בו בסבירות גבוהה או בינונית- לכן אין אנו נוהגים לחסן את ילדינו בפני ארס נחש.

עקב התפרצות הדיגיטציה וההתקדמות הדיגיטאלית האקספוננציאלית של תקופתנו, אין כמעט ספק בדבר שיכולת האדם בתקופתנו ובעתיד הקרוב לשלוט ולהשתלט על הפעלת הדיגיטציה תהווה בסיס – ובסיס בלבד- לשילוב מוצלח וקיום מוצלח בין אם מבחינת איכות חיים, לימודים, תעסוקה וכיוצא בזה, אך אין ספק כי האקספוננציאליות, אותה הזכרנו קודם לכן- משפיעה על תחומים נוספים החבויים (או לעיתים- לא חבויים כלל) באינטרנט כגון- מסרים מיניים, מסרים בריוניים, רשת "אפילה" או כל ענין אחר אותו אנו מנסים למנוע מילדינו. כמות המידע ברשת הינה עצומה וזמינה ולא כולה "איכותית" או ידידותית. אגב אקפוננציאליות- כדי לתפוס את קצב השינוי מובאת הדוגמה הבאה: סטודנט שמסיים כיום לימודים גבוהים במחשבים החל את לימודיו עוד לפני יציאת ה-אייפון הראשון לשוק ומשם נובע גם חומר הלימוד אשר כיום כבר אמור להיות שונה לחלוטין ממה שהיה לפני ארבע שנים.

אך שוב- המשמעות של השליטה בעולם הדיגיטאלי תהווה אבן בוחן ראשונית ובסיסית ביותר להישרדות ולהתקדמות בעולם העתידי הקרוב ועל כן- עשויה להעניק יתרון למשתמש מגיל צעיר או יותר נכון- חיסרון לזה שלא נולד לעולם הדיגיטאלי אלא ניסה לאמץ אותו בגיל מבוגר יותר.

אני לא נולדתי לדור הדיגיטאלי, אך הורי מסתכלים בהערצה על יכולתי (בעיניהם) לתפעל את העולם הדיגיטאלי. יכולתם לתפוס את ההבדל ביני לבין דור ילדי אינה קיימת עקב הפער שנפער ביניהם לבין העולם החדש. ככול שילמדו- לא יוכלו לתפוס את הפערים השרויים- לא ביני לבינם- אלא ביני לבין ילדי. ילדי הצעיר , כאשר ניגש לתמונה מצולמת (אנאלוגית) מנסה להזיזה באצבעותיו וטוען כי היא "מקולקלת" כיוון שהיא לא זזה ולא נשמעת לו. כבר בגיל שלוש הוא יודע לבחור אפליקציות שונות מתוך מערכת האנדרואיד המותקנת בטלפונים הסלולאריים במשפחה. עד כאן- אין בעיה.

אך מה עם בנותיי הגדולות יותר? ביתי בת השתיים עשרה משתמשת "כבדה" יותר מאשר בני הצעיר: היא משתמשת בתוכנות להעברת מסרים מידיים, מערכות שיתוף חברתיות ועוד. העולם הדיגיטאלי הינו חלק בלתי נפרד מחייה וכך גם סכנותיו.

סגירת העולם בפניה תעמיד אותה בנחיתות בנקודה זו מפני בני גילה ופתיחות מלאה- בסכנה.

הנחיתות אינה נובעת רק מניתוק חברתי- כיוון שבחירה בחברה הינה אחת הבחירות הראשונות אותה אנו מנסים לעשות בתור הורים מתחילים (שכונת מגורים, גן, בי"ס וכד'). הנחיתות אליה אני מתכוון, במידה והייתי מונע את התנסותה- תבוא כאשר היא תירשם ללימודים גבוהים, במיונים לצבא, בחיפוש עבודה ויתכן שעוד הרבה קודם לכן.

התשובה המתבקשת עשויה להיות- רשת סינון אתרים כגון "שורש" ואולי אם ברצוני היה לזכות בכל מחיר הייתי מסוים כאן את המאמר- אך תשובתי הינה אחרת: ללא סינון כלל.

בזמנים שלפני העידן הדיגיטאלי חינכנו את ילדינו שלא לקבל סוכריות מאנשים זרים- כיוון שזו (לפחות לפי התפיסה החברתית) הייתה הסכנה העיקרית שעמדה בפניהם. לאחר שתדרכנו אותם כמיטב יכולתנו והבאנו את עצמינו למצב בו אנו סומכים עליהם הארכנו את החבל הקושר אותנו אליהם עוד ועוד בתפילה כי ההוראות וההנחיות שנתנו להם ישמרו עליהם וידריכו אותם בעולם.

באותו אופן בדיוק עלינו להתנהג עם ילדינו בעולם הדיגיטאלי- אך מכיוון שהעולם הזה הינו חדש ומשתנה בקצב אדיר- עלינו – דור ההורים- ללמוד להכיר את סכנותיו לא רק מתוך התרבות הפופולארית אלא מתוך מחקרים, חוקרים ומומחים על מנת שנוכל להעניק לילדינו את ההדרכות המתאימות שיגנו עליהם וישמרו עליהם ככול האפשר בהתנסויותיהם בעולם הדיגיטאלי. הרי כאשר ילד נתקל בבעיה אנו מצפים ומקוים שיפנה אלינו. מה נענה לו על בעיות "דיגיטאליות" אם לא נבין בהן דבר?

לא ארחיב על הסכנות- כיוון שלא זהו נושא מאמרי- רק אתן דוגמה לסכנה שאין ילדינו (ואנו) מודעים אליה מספיק והיא- טביעת הרגל הדיגיטאלית: כל רשומה באינטרנט, כל תגובה, כל שאלה בפורום- כל המידע הזה נשמר ונאגר ועשוי להיות נגיש גם עשור לאחר מכן כאשר ילד הופך למבוגר למשל בעת חיפוש עבודה. טביעת הרגל הדיגיטאלית על פי רוב תלווה אותנו יותר מאשר ילוו אותנו הסובבים אותנו ועל כן חשוב להעניק לילדינו את ההבנה- לפי גילם- והיכולת להתגונן מפני שגיאות ומפני חשיפה לסכנות שברשת.

לסיום אזכיר את הכפתור החשוב ביותר שרובינו שכחנו שקיים במחשב וזהו כפתור הכיבוי. החיים נמשכים גם לאחר כיבוי המחשב ובמידה ונתקלים בדבר לא נוח ולא נעים- ניתן לכבות את המחשב ולקחת הפסקה מהעולם הדיגיטאלי- עד שנלמד כיצד להתמודד עם אותה תופעה או בעיה. השילוב של חינוך ביחד עם ההבנה שאנו שולטים בכמות החשיפה לעולם הדיגיטאלי עשויה לאפשר חינוך דיגיטאלי נבון מחד- ושימוש מושכל וייעודי ברשת- מאידך.

לסיכום- על מנת להבטיח את שלומם של ילדינו ככל האפשר ולהעניק להם את הכלים להם הם זקוקים עלינו- ההורים- להיחשף, ללמוד, להתעדכן ולהשתלם בנושאי הרשת והדיגיטציה ובכך להוות גורם מקשר, מפשר, מסביר ומשגיח- ברמות הולכות ומשתנות- בין ילדינו לבין הרשת.